מבוא

פרומו-

אולפני וולט דיסני הם אימפריה המגלגלת מיליארדי דולרים. דיסני היא כיום היצרן מספר אחד בעולם בקטגוריית סרטי ילדים.

במבט חטוף אלו אכן סרטים מהנים ומבדרים הנמנעים מלהציג אלימות בוטה , מין ושפה שאינה הולמת אל קהל העיקרי שלהם ילדים. אבל במבט מעמיק יותר ניתן למצוא מסרים חבויים פאשיסטיים ללא מודע המוזרקים לצופים ובעיקר לילדים שצופים בסרטים שוב ושוב. 

האם באמת הורה ששם בטלוויזיה סרט דיסני יכול להיות רגוע לגמרי? על פי תיאורית הלמידה והחיקוי ההורה אינו יכול להיות רגוע כלל, הצופים שהם בדרך כלל ילדים אפילו בגיל שנתיים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בסרט, הם עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים. כלומר, האלימות בסרט משמשת עבור הצופים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה ומודל לחיקוי שלילי. בעבר סוכן החיברות היה ההורה הגננת וכו כיום סוכן החיברות העיקרי הוא התקשורת במקרה הזה סרטי דיסני. הורים רבים סומכים על סרטי דיסני כמקור שממנו שואבים ילדיהם נורמות ערכיות, ולכן סביר שאולפני דיסני מהווים סוכן חיברות מרכזי עבור צופיהם הצעירים, המעצבים את תפיסת עולמם בעזרת המסרים שהם סופגים מהסרטים של אולפנים אלה. תיאוריה הלמידה והחיקוי  מתייחסת לדיסני  כאל סוכן חיברות המשפיע רבות על הילדים בעיקר. מכאן , שהצפייה בהתנהגות אלימה בתוכניות טלוויזיה וחיקוי התנהגות הגיבורים עלולים לגרום לילדים להאמין שבנסיבות מסוימות התנהגות אלימה היא לא רק מותרת אלה גם הכרחית. בסרטים תמיד דיסני ייצגו לנו את הרע תמיד שחור, מכוער, עם אף גדול וכו והטוב תמיד לבן ויפה טוהר. 

המסרים החבויים של דיסני כוללים מוטיבים רבים של האידיאולוגיה הפאשיסטית וסטריאוטיפיזציה שלילית, בעיקר על רקע גזעי ומיני, של דמויות "הרעים" בסרטים.  אולפני דיסני מייצגים אתניות באופן מועצם כדי להגן על תדמיתם הערכית, סרטי האולפנים אמנם ביטאו ערכי סובלנות וייצגו את העולם האתני כידידותי ומזמין, אך תוך העדפת המערב על פני הייחודיות של עולם זה. תפיסתם של ילדים מערביים לבין זו של ילדים מתרבויות שונות. כמו כן, אמצעי תיווך נוספים, כדוגמת ייצוגי דת, סמלים והאופן מיסגור העלילות. ניסיונם של אולפני דיסני לגוון את דמויותיהם מבחינה אתנית, כדי להימנע מטענות שהם נגועים בגזענות, גם ייצוג דמויות אתניות בדיוק כמו היעדר ייצוגן גרמו לכך שטפלו עליהם גזענות. קיימים גורמי ביקורת, הרואים באולפני דיסני גוף המפיץ מסרים אימפריאליסטיים וייצוגים מוטים של מגדר וגזע.

בחרתי בנושא זה כי גזענות היא משהו נוראי ואני רואה את זה  דווקא בא ליידי ביטוי בסרטים שקהל היעד שלהם הם בדרך כלל לילדים.

דיסני מעצב את תפיסת העולם של החברה, היא אומרת לנו מה לחשוב, אך היא לא מציגה תמונת עולם אובייקטיבית ולכן יוצרת השפעה על העולם שלנו. לרוב היא תציג תפיסת עולם שתואמת את עמדתו של דיסני.

בסרט פינוקיו, הבובה שקיבלה מתת חיים ומתחילה את חייה כילד רגיל, מהר מאד מוסטת מדרך הישר ונופלת קורבן בידי מספר רשעים שפרט לאופיים הרע, ניתן לראות מספר מאפיינים גזעניים והומוסקסואליים בהם. השועל, המנומס והנשי יחד עם בן זוגו החתול הגמיש שמתחכך לעיתים בין רגליו, מוצאים את עצמם מספר פעמים נופלים ומתגלגלים יחדיו, בבירור סטריאוטיפים הומוסקסואליים. הם מוכרים את פינוקיו לתיאטרון של סטרומבולי הצועני, זהו שימוש בוטה בסטריאוטיפ גזעי המייצג דמות של אדם חמדן, רמאי, אלים ואכזרי, הנובע מגזעו הנחות. כשפינוקיו נמלט מסטרומבולי שוב השועל והחתול מוכרים אותו, הפעם לדמות גדולת מידות, בעלת מראה של עסקן אכזרי המנהל עסקיו בצללים המטיל חיתתו אפילו על השועל והחתול, בקיצור כל מה שהנאצים ראו ביהודי.

פינוקיו נלקח על-ידי אותו עסקן לפארק שעשועים שבו הכל מותר. האווירה אפלולית, דחוסה, צפופה ומלאת תנועה או בקיצור דמוית עיר, שם הופך פינוקיו לחמור. על-פי רות' אדולף היטלר בספרו ״מיין קאמף״ מסביר את מזימתם הנבזית של היהודים: לפתות גרמנים טובים אל העיר שבה הם יושחתו מוסרית. פינוקיו כחמור נתון לעבודת פרך במכרה, סמל לשעבוד טוטאלי כתוצאה ממעשיהם של צוענים, יהודים והומוסקסואלים.

הגזענות במלך האריות סובבת סביב דמויות הצבועים. אזור המחיה של הצבועים ללא צמחיה ומזכיר אזור תעשיה אורבני. תושביו מוצגים כטיפוסים מפוקפקים, המאורגנים בכנופיות, בעלי נטיות קרימינליות ושפת רחוב נמוכה שבדרך כלל מוצגת בסרטים באזורים רוויים באלימות ופשע. הקולות של הצבועים הראשיים הם קולותיהם של השחקנית וופי גולדברג וצ'יץ' מרין, שחורה והיספני, סטריאוטיפ ברור של שכבות המצוקה בארצות- הברית שבהן רמת הפשע גבוה. סקאר שנעזר בצבועים כדי לאחוז ברסן השלטון, מוציא אותם מה"גטו" שלהם ומשחרר אותם מהצורך לחיות כאוכלי נבלות לדרגת מקבלי שירות מהלביאות. כשהשכבה החלשה יוצאת מהגטו ומתפשטת בממלכה, חורבן מתפשט והסוואנה הפורייה הופכת לצחיחה. מסקנה, השכבות החלשות צריכות לדעת את מקומן ולהישאר בו.

הדגש הרב בצורך במנהיג דיקטטורי הוא מוטיב חוזר בסרט, הטקס בו כל החיות משתחוות ליורש העצר מופיע פעמיים, בתחילת הסרט וגם בסופו.

הדילמה אותה אני הולכת לחקור היא

סרטי דיסני, מבנים ערכים חיובים או מקבעים סטיגמות וגזענות.

הצגת הדילמה על שני ערכיה הסותרים
מחד סרטי דיסני  חלומיים מהאגדות המעבירים מסרים של ערכים אידיאליים כמו ערכי חברות, צדק, ניצחון הרעים על הטובים, אומץ לב, עזרה הדדית וסוף טוב עד עצם היום הזה. ומצד שני הם סרטים המכילים מסרים סמויים של תפיסות ועמדות סטריאוטיפיות וגזעניות הן בהיבטים אתניים והן בהיבטים מגדריים.

רלוונטיות הדילמה- האם זה לגיטימי שדיסני מייצר תוכן המכיל תכניים גזעניים ושוביניסטים וגורף רווחים אדירים על חשבון הצופים שלו? האם שווה לדיסני להימנע ממסרים סטראוטיפים בנושא שוביניזם וגזענות. מחד דיסני בוחר שלא לעמוד בחוד החנית של מאבקם לשוויון מגדרי בחברה ובזכויות מיעוט, היות והירתמותה של החברה למאבקים אילו עלול לסבך אותה עם חלק מקהל הצופים בה. מאידך, דיסני כחברה מבנה מציאות גזענית ושוביניסטית ומשמרת אותה בשל כך נתונה דיסני לביקורת מצד ארגוני נשים פמיניסטיים וקבוצות אתניות. מעבר לרווח והפסד זו שאלה מוסרית שעל דיסני לשאול את עצמה מה מחיר הסטראוטיפים ומה מחיר ההסללה?