סיכום

אוריינות תקשורתית- אוריינות תקשורתית (או אוריינות מדיה) מתייחסת אל מידת היכולת של פרט או של קבוצה לעשות שימוש בכלי תקשורת טכנולוגיים ומידת הנגישות ליתרונות שהם מציעים. אוריינות תקשורתית כוללת את היכולת ליצור, להעביר ולפענח מסרים באמצעות אמצעי תקשורת. אוריינות תקשורתית כוללת גם את הבנת מקומה של התקשורת בתהליכי יצירת משמעויות ובעיצוב המציאות והתמצאות בדרכי פעולת מוסדות התקשורת וארגונם. ניתן להגיע לאוריינות תקשורתית ע"י חינוך לתקשורת (הגישה החינוכית להעצמה).  מטבע הדברים, אוריינות תקשורתית מקנה יתרון משמעותי בעולם של תקשורת טכנולוגית והיא פרמטר שעל ידו ניתן למדוד הבדלים מעמדיים למשל.

ספק אם הייתה פעם מדיה שהשפיעה על צרכניה כמו תעשיית הסרטים. פרופסור וויליאם פלמרס, למשל, הוכיח במחקריו שחוש ההיסטוריה של אנשים נשאב ישירות מרשימות הצפייה שלהם. רובינו לא מעצבים את יחסינו להיסטוריה כתוצאה מלימודים פורמאליים או עצמאיים. עבור רוב האוכלוסייה בעולם, כמו לרוב העולם השואה היא ״רשימת שינדלר״. גם בנושאים סוציאליסטיים וכלכליים הסרטים הם גורם מכריע. הם מספרים סיפור באותם כלים שהחדשות מספרות מציאות, והם מושכים יותר ותופסים אותנו נטולי הגנות כשאנו הולכים שבי אחרי העלילה. יותר מכל דבר אחר, הם קובעים את עמדותינו בנושאים העומדים על הפרק, מזכויות מחוסרי דיור ועד לטיפול בפשע.

אבל ההשפעה החזקה ביותר של סרטים אינה באג'נדה המוצהרת שמאחוריהם (כנגדה עוד אפשר להתגונן) אלא במסרים הסמויים, הבלתי מכוונים לעיתים, שמשפיעים במיוחד. ההצגה של הרגלים ותפיסות עולם, מחוות ואמונות, מחלחלת אלינו בלי שנרגיש בעודנו עוקבים אחרי פיתולי העלילה. לעיתים הם לא מכוונים, אבל העובדה היא שהצפייה בסרט משפיעה עלינו באלף צורות, שכל קשר בינן לתסריט הוא מקרי בלבד.

אוריינות אזרחית- היא תחום באוריינות המתייחס למיומנות השימוש באמצעי תקשורת שונים, לצורך קליטה, הבנה ומסירת מידע. לצורך כך על האדם לדעת כיצד להשתמש באופן יעיל בטכנולוגיות מידע ותקשורת. זהו תחום חדש יחסית באוריינות, אשר התפתח במהלך התקופה המודרנית לאור התפתחות הטכנולוגיה והשפעתה על תקשורת ההמונים. אוריינות אזרחית קושרת בין תחומי דעת מגוונים כמו: תקשורת, חינוך, טכנולוגיה, בלשנות, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה ותרבות.

דיסני כיום היא יצרנית סרטי הילדים והמשפחה הגדולה בעולם זוהי חברה שמגלגלת בשנה יותר מיליארדי דולרים הילדים מעריצים את החברה אם זה בה לידיי ביטוי בצפייה בלופים של הסרטים, קנייה של משחקים כמו בובות למשל, הזדהות עם הדמויות הנסיכות הנבלים, מטיילים בפארקים וכו.

לפי המחקר שערכתי מצאתי שדיסני היא מחנכת את הילדים של היום לחברה סטראוטיפית לפי קריטריונים גזעניים ושוביניסטים, את הקריטריונים קובעת החברה ויצרני התוכן ולפיהם מעבירה את זה באופן חבוי ונסתר לעין ״מתחת לרדאר״ ולאט לאט הופכת את הקריטריונים הללו ללגיטימיים ומובנים מאליהם בעולם שלנו כיום, מבוגרים מתקשים לבחון את הדברים בעין ביקורתית כל שכן ילדים.

ממצאים

עבודת מחקר זו מבקשת לתת מענה לדילמה האם סרטי דיסני, מבנים ערכים חיובים או מקבעים סטיגמות וגזענות. העבודה התבססה על ניתוח של שישה סרטי דיסני מתקופות זמן שונות.

בחקר מצאתי כי הסרט שלגיה שיצא למסכים בשנת  1937 מעביר מסרים שוביניסטיים. ״שלגיה״ היה הסרט הראשון של דיסני באורך מלא. הוא גם סרט הנסיכות המקורי, זה שיצר את התבנית של הנסיכה היפה שמחכה לנסיך על הסוס הלבן להגיע להצילה. הסרט קיבע סטנדרט של דמויות נשיות פסיביות ונזקקות. האהבה הייתה פתרון קסם עבורן שבכוחו להסיר כישוף. בסרט הכישוף של התפוח המורעל מוסר על ידי נשיקת הנסיך. הסרט מקבע את האישה בתפקידה המסורתי, כאם שתפקידה לנקות, לבשל ולדואג לשלום ילדיה. כך למשל, עושה שלגיה מיד כשהיא מגיעה לבית הגמדים. הנסיכה מוצגת כאידאל בלתי מושג של כליל השלמות מבחינת המראה והגוף.

בחקר על הסרט מלך האריות שיצא למסכים בשנת 1994 מצאתי מסרים גזעניים. בסרט יש מסרים גזעניים המבוססים על תורת הנאציזים. הממצאים מראים שסקאר  זומם להשתלט על שוק התקווה ביחד עם נתיניו הצבועים ולדחוק הצידה את סימבה היורש החוקי. הקטע בעל דמיון מפליא לסרטון התעמולה שעשה היטלר בזמנו. סקאר והצבועים מקבילים להיטלר העריץ  וצבאו העליון והרצחני המנסים להשתלט בכוח ולדכא את העם.

בנוסף מצאתי כי הגזענות במלך האריות סובבת סביב דמויות הרעים סקאר והצבועים. אזור המחיה של הצבועים תחום וללא צמחיה מזכיר אזורים רוויים באלימות ופשע. הצבועים מוצגים כטיפוסים מפוקפקים, המאורגנים בכנופיות, בעלי נטיות קרימינליות ושפת רחוב נמוכה. צבע עורם כהה, הקולות של הצבועים הראשיים הם קולותיהם של שחקנית שחורה ושחקן היספני, סטריאוטיפ ברור של שכבות המצוקה בארצות- הברית שבהן רמת הפשע גבוה. סקאר שנעזר בצבועים כדי לאחוז ברסן השלטון, מוציא אותם מה"גטו" שלהם ומשחרר אותם מהצורך לחיות כאוכלי נבלות לדרגת מקבלי שירות מהלביאות. כשהשכבה החלשה יוצאת מהגטו ומתפשטת בממלכה, חורבן מתפשט והסוואנה הפורייה הופכת לצחיחה. מסקנה, השכבות החלשות צריכות לדעת את מקומן ולהישאר בו.

בסרט אלאדין שהוצג בתחילת שנות ה- 90 מצאתי מסרים גזעניים המציגים את העולם הערבי כברבי וחסר תרבות. בסרט לאלאדין ויסמין יש אפיון אתני מתון וקולם במבטא אמריקאי מושלם. לעומת זאת, לדמות הרשע, ג'פר, יש אפיון אתני מובהק, חזותו ערבית לגמרי, חובש טורבן, בעל זקן ושפם, אף גדול וגבות עבות ומחוברות. עורו כהה אפילו בהשוואה לאלדין ויסמין. ג'פר מתואר כדמות אלימה, כך למשל ג'פאר קושר את אלאדין למשקולת, היכה בראשו וזרק אותו לקרקעית הים. בנוסף, בסרט אלאדין ניתן לראות מסרים שוביניסטיים אם כי הרבה פחות מהסרטים המוקדמים של דיסני. אביה של הנסיכה יסמין דורש שתינשא בשידוך, דבר שמסגיר את מעמד הנשים בממלכת אגרבה הדמיונית. הדמות של הנסיכה יסמין היא יותר יוזמת, דעתנית ונחושה והיא מסרבת לחוק הקובע שאליה להינשא לנסיך, אך בסופו של דבר עיקר צרכיה ושאיפתה הוא מישהו לאהוב.

בסרט בת הים הקטנה שהוקרן 1989 מצאתי מסרים גזעניים כלפי קהילה הלהט"בית אורסולה מבת הים הקטנה , אמנם נראית כמו אישה, במבט מקרוב מכשפת הים מזכירה דראג-קווין מצועצעת שזרועות התמנון בחלקה התחתון מביא למצב של ערפול בנוגע לזהותה המינית.

המסרים השוביניסטים המופיעים בסרט מרמזים שאשה  צריכות לחכות לנסיך יפה התואר שיציל אותן או שאישה צריכה לוותר על הכל בשביל גבר. הסרט מעביר מסר ביטול הערך העצמי וגשמה הגשמה העצמית אצל נשים לטובת אהבת גבר ומועבר באמצעות ההחלטה של אריאל לוותר על הקול שלה והכישרון שלה לטובת מכשפת הים אורסולה, במטרה לא להישאר רווקה ולהשיג את גבר חלומותיה, הנסיך אריק. בנוסף, באחד השירים של אורסולה היא מעביר מסר שנשים צריכות להיות יפות ולשתוק.

בסרט פוקהונטס שהוקרן בשנת 1995 מצאתי מסרים גזעניים.

הסרט מבוסס על הסיפור היסטורי המודחק והכואב ביותר בהיסטוריה האמריקנית: כיבוש היבשת על ידי העמים האירופיים תוך הכחדת השבטים המקומיים והשחתת תרבותם. דיסני בחרה לספר את הסיפור מנקודת המבט של "המפסיד ההיסטורי" - הילידים האמריקנים, ערב השמדתם על ידי "המנצחים" האכזרים. בניסיונותיו להילחם בגזענות, הסרט משריש סטריאוטיפים גזעניים כמו היחס של הילידים עם "האדמה" ויכולותיהם "להקשיב לרוח". למשל, בשיר "הם פראיים" בו שני הצדדים מואשמים בשנאה וגזענות. השבט נקרא פראי ולא מתורבת.

"בנוסף, קיימים מסרים שוביניסטיים אך ברמה מופחתת מבסרטים שבשנים המוקדמות.  פוקהונטס" היא נסיכה אינדיאנית, פצצה עם גזרה נהדרת (ועדיין לא רזה מדי),רגליים נשיות ושיער גולש, אבל גם עם כוח רב, לסת מסותתת ומבט אימתני. היא חסרת פחד והיא זאת שמצילה את הגבר בעל השיער הבלונדיני הארוך (ולא גברי במיוחד) שמבלה חצי סרט בהתמודדות עם בורותו בעולם החדש, וחצי סרט נוסף פצוע וקשור לעמוד. פוקהונטס אמנם הניחה את צווארה על זה של ג'ון סמית' בניסיון למנוע מאביה להוציא אותו להורג, אך גם עזבה את השבט שלה לאנגליה, התנצרה, התחתנה עם בחור אקראי.

בסרט ראלף שובר את האינטרנט שהוקרן בשנת 2018 לא מצאתי מסרים גזעניים, אך מצאתי מסר שוביניסטי מובהק באפיונה של הנסיכה על ידי כל נסיכות דיסני על פי מודל הנסיכה האולטימטיבי. על פי קריטריונים אלה על הנסיכה להיות בעלת ידי קסם, בעל יכולת לדבר עם בעלי חיים, שיער קסום וארוך, מורעלת, נחטפת, הופכת לשפחה וגבר גדול שמגיע ופתר לך את כל הבעיות.

מסקנות

הממצאים מעידים כי סרטי דיסני מכילים תכנים סטריאוטיפים על רקע גזעני, אתני, דת, מין, צבע עור, מגדר ועוד. הדמויות בסרטים מתחלקים לטובים ורעים. הטובים תמיד ייצגו כיפיי תואר ולפי הקריטריונים של דיסני היפים הם בהירי עור, ללא פגמים, רזים, גבהיי קומה וכו. מנגד, הרעים יהיו מכוערים ולפי הקריטריונים כהה עור, בעלי צלקות, אף גדול, מזוקנים, שמנים ועוד. גם הניסיון של דיסני להילחם בגזענות לא צלח כמו בסרט פוקוהנטס היות והוא השריש אף יותר את הסטראוטיפים הקיימים בקבוצת הילידים.

עד התקופה של פוקוהנטס ניתן לזהות שתי תבניות ברורות בסרטי דיסני, האחת, היא הנסיכה היפה, בעלת ממדי גוף לא מציאותיים, שסובלת מגורם מרושע ומייחלת לאהבה. האהבה תושיע אותה מהגורם המאיים וגם תגשים את חלומה – אהבת נצח שאין בה דופי. בתבנית הזאת יש גם נסיך, והוא מציל את הנסיכה, לעיתים בעזרת נשיקה בלבד (שלגיה). השנייה,  הגיבורות החלו ליזום יותר, וגם אם בסופו של דבר שאפו והזדקקו בעיקר למישהו לאהוב, הן תואמות מעט יותר את הנורמות החברתיות של התקופה, אך אינן משוללות מסטראוטיפים שוביניסטיים ואנטי פמניסטיים.

מסקנתי ממחקר זה שדיסני משתמשים בסרטיהם בכדי להעביר מסרים סמויים ולהשפיע על עיצוב התודעה של הקהל הצופה בהם, מבוגרים בכלל וילדים בפרט.  בצורה זו מבנה דיסני מציאות בה הוא מאמין לקהל הרחב ומחנך דורות שלמים של ילדים לחברה אנטי פלורליסטית ואנטי סובלנית שאינה מקבלת את האחר. 

הכרעה – פוסט עמדה

רובנו גדלנו על דיסני. חונכנו על ברכי הסרטים והסדרות, הסיפורים והשירים, מבית אולפני וולט דיסני האמריקאים. ומי שלא נחשף ליצירות בילדות, בדרך כלל לא היה יכול להימנע מלצפות בהן בבגרותו עם ילדיו. 

כילדה צפיתי המון בסרטי דיסני. הסרטים האלו היו עבורי מעיין של חלומות מהאגדות. אז חשבתי שהסרטים הללו מעבירים מסרים של ערכים אידיאליים כמו ערכי חברות, צדק, ניצחון הרעים על הטובים, אומץ לב, עזרה הדדית וסוף טוב עד עצם היום הזה. כיום כשאני צופה בסרטים אלו בעין בוגרת וביקורתית אני מבינה כי הסרטים מכילים מסרים  סמויים של תפיסות ועמדות סטריאוטיפיות וגזעניות הן בהיבטים אתניים והן בהיבטים  מגדריים.

אני חושבת שעד סוף שנות ה- 80  דיסני קיבעו סטנדרט של דמויות נשיות פסיביות ונזקקות  שסובלת מגורם מרושע ומייחלת לאהבה. האהבה תושיע את הנסיכה מהגורם המאיים וגם תגשים את חלומה – אהבת נצח שאין בה דופי. על פי מודל זה מושרש הסטריאוטיפ שגבר הוא החזק והמושיע והאישה היא החלשה באמצעות דמות הנסיך המציל את הנסיכה. 

תמונה מס' 1-

הנסיך אריק מושיע של שלגיה מסיר את הכישוף של התפוח המורעל ומציל את שלגיה באמצעות נשיקת "אהבת האמת". 

המסרים מספרים לנו שאם נמלא אחר הציפיות החברתיות נשיג את המטרה הברורה: האישה תשיג זוגיות והגבר יפתח ביטחון עצמי וכושר הישרדות. דיסני אף הגדירו את מודל היופי הנשי בדמות הנסיכה היפה, בעלת ממדי גוף לא מציאותיים.

תמונה מס' 2-

מודל נסיכות דיסני המושלמות בעלות ממדי גוף בלתי מציאותיים.

החל מתחילת שנות ה- 90 סרטי דיסני גם מעברים מסרים שוביניסטיים אך במינונים נמוכים יותר, מתוך רצון להתאים לרוח הפמיניזם שבתקופה ולהימנע מביקורת הצופים. נסיכות דיסני הן עדיין מצד אחד דמויות נשיות והסוף הרצוי הוא נשיקה המסמלת תחילתה של זוגיות.  אך מצד שני, הנסיכות הן יותר יוזמות, דעתניות, אמיצות ואחראיות. אך גם כאן דיסני מעברים מסר די שוביניסטי. הסרט השני של פוקוהנטס מסתיים באהבה לא ממומשת ובמות הנסיכה ולכן מעביר מסר שאישה מעשית, בעלת יוזמה ואחריות אישית וחברתית לא ראויה לאהבה וזוגיות.

תמונה מס' 3-

החל משנות ה-90 הם דעתניות ועצמאיות אך עדיין מחפשות "אהבת אמת".

לדעתי, הסרטים של דיסני עד סוף שנות ה- 80 נעדרים מייצוג אתני. דיסני הציגו לעולם בעיקר את דמות הלבן המערבי הטיפוסי. הדמויות האתניות שהוצגו באותה התקופה הן דמויות משניות הוצגו באופן סטראוטיפי ושלילי. הטובים תמיד יהיו הלבנים, יפי התואר, טובי לב, אמיצים, מושלמים וללא פגמים. לעומת זאת, הרעים יהיו כהה עור, ממוצא אתני מובהק, בעלי פגמים, מכוערים המצוירים תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים בדרך כלל מאפיינים אתניים. כך למשל במלך האריות סקאר וצבועים הם הרעים כהה הפרווה והם מושווים להיטלר וצבאו הרצחני.

סרטון מס' 1- סרטון תעמולה של סקאר וצבאו הצבועים המושווה לסרטון התעמולה של היטלר וצבאו בזמנו.

החל משנות ה- 90 דיסני מקפידה על ייצוג דמויות אתניות ראשיות כמו בסר אלאדין ופוקהונטס. אך שני הסרטים הכילו סטריאוטיפים גזעניים. באלאדין הציגו את העולם הערבי כברברי וחסר תרבות והדמיות של יסמין ואלאדין היו דומות בחזותן למודל המערבי ואילו לג'אפר היה אפיון אתני מובהק.

   תמונה מס' 4- אפיון אתני מובהק טורבן, צבע עור כהה, זקן ושפם.

בסרט פוקהנטס אומנם ניסו לתווך את האחר האתני אך אי הדיוקים ההיסטוריים קיבעו את הסטראוטיפים על הילידים האמריקאיים כפראים ולא מתורבתים.

סרטון מס' 2- יציאה למלחמה בין שיבטה של פוקהונטס לפולשים האנגלים.

אני חושבת שלא במודע אף בסביבתי הקרובה ואף במציאות התקשורתית בה אנו חיים כיום הושרשו התפיסות גזעניות ומגדריות של דיסני. לכן אני חושבת שהדילמה אותה חקרתי היא אכן ברת מציאות ונכונה. יחד עם זאת, כיום ניכר שינוי בסרטים החדשים של דיסני והם מנסים להתאים את התכנים לרוח התקופה, העצמה נשית וקבלת השונה (מיעוט אתני).  הסרטים מכילים פחות ופחות תפיסות סטראוטיפיות, מגדריות וגזעניות מבעבר.

לדיסני יש חלק גדול בהשרשה ובשימור הסטריאוטיפים המגדריים והגזעניים וחלק בציפיות החברתיות השונות מגברים ומנשים. לסטריאוטיפים יש מחיר, והוא מחיר ההסללה, או במילים אחרות: הבנייה חברתית. זהו מצב שבו החברה יוצרת באופן מודע ובלתי מודע בו זמנית מסלול התקדמות "נכון" אחד עבור הפרט.דיסני כחברה רווחית מבנה מציאות ומשמרת אותה. היא לא ממהרת לעמוד בחוד החנית של המאבקים לשוויון מגדרי בחברה וזכויות המיעוט, הלוא זה עלול לסבך אותה עם חלק מקהליה. העוול של דיסני הוא בעיקר בבנייה ובשימור הסטריאוטיפים.  החרמתם של הסרטים לא תייצר סביבה מוגנת, נטולת סטריאוטיפים עבור הילד והילדה שסביבנו. ההחרמה היא עצימת עיניים למול החברה האנושית השמרנית, שכולנו חלק ממנה. אם תרצו, לראות על המסך גם ייצוגי אהבה חד מיניים, גם אנשים ונשים בגדלים וצבעים שונים, בעלי תכונות מגוונות, כדאי שנתחיל להיות בעצמנו מה שאנו רוצים שהחברה תהיה.